דברים גדולים קורים באוניברסיטת בר-אילן

קמפוס בר-אילן משתרע על שטח של 540 דונם, שחלק גדול ממנו מכוסה במדשאות, גינות, חורשות ופארק. מאפיינים אלה הופכים את הקמפוס הירוק של בר-אילן לריאה ירוקה המשרתת לא רק אנשי האוניברסיטה, אלא גם את הציבור הרחב. שטחיו המגוננים של הקמפוס מנוהלים על ידי אדריכלית הנוף ורד זוטא באופן ידידותי לסביבה בכמה היבטים: ההשקיה בקמפוס חסכונית, ממוחשבת ואוטמטית לחלוטין. המערכת מאפשרת שליטה מלאה בכמויות המים להשקיה, ועצירת ההשקיה באופן אוטומטי במקרה של נזילה, מה שמביא לחיסכון של מאות קובים בשנה. המערכת מופעלת דרך ענן וניתן לשלוט בה מרחוק, גם באמצעות טלפון סלולרי. בעתיד הקרוב תוקם בקמפוס תחנה מטאורולוגית שמערכת ההשקיה תתחבר אליה לשיפור הדיוק. בגני הקמפוס אין שימוש בחומרי הדברה כימיים ואחרים, העלים אינם מגורפים מהאדמה כדי לאפשר דישון טבעי, וגיזום העצים והשיחים מבוצע בעדינות המרבית כדי לשמור על נוף העצים.

בשטח הקמפוס, נוסף על צמחיית הנוי, ניטעו ונשתלו עצי פרי (הדרים, תמרים, זיתים, שקדים ועוד) ושיחי תבלין שונים, והם מיועדים לשימוש חופשי של הקמפוס. האוניברסיטה מעודדת קטיף וגדיד בשטחה ושימוש בצמחים להכנת תה. בין צמחי התועלת מפוזרים זרעים ונטמנות פקעות של צמחי בר ארצישראלים, ביניהם תורמוסים, כלניות, פרגים, רקפות, ציפורניות מצריות, חצבים ועוד. כל זה נעשה מתוך הרצון לחבר את האדם לטבע ולאדמה, ואכן באביב אפשר לראות שלצד צמחי התרבות פורחים פרחי בר מקומיים. הצמחייה והיעדר הרעלים מושכים אל הקמפוס הירוק חיות בר, בין היתר מושבת סיסים הממוקמת במרכז הקמפוס, אבל לפרפרים הוקדש מאמץ מיוחד: ליד בית הספר לחינוך נשתלה גינה שמטרתה למשוך פרפרים ולספק להם את הצרכים התזונתיים שלהם הן בשלה הזחל והן בשלב הבוגר. הגינה, שיש בה פרחים צופניים של צמחי תרבות וצמחי בר, תוכננה בהסתמכות על ספרות וידע מקצועי, והיא מוכיחה את עצמה כמוקד משיכה לבעלי הכנף הצבעוניים.

בהתאם לרוחה של בר-אילן, הטיפוח נעשה בתיאום עם רב הקמפוס ובהתאם לכללי "גן כהלכה", הנוגעים למרווחי שתילה, עונות שתילה, ערלה וכדומה. הגנים ופינות הנוי בקמפוס שואבים השראה מתוך המקורות היהודיים והתרבות הישראלית. הם משמשים כמוזיאון פתוח ומשקפים את תפיסת העולם המשלבת מסורת עם מדע.

לאור המרכיבים ברי הקיימא שבו, קמפוס בר-אילן הוסמך באופן רשמי כקמפוס ירוק על ידי המשרד להגנת הסביבה.